שיטת ההתבוננות

השבוע למדנו בתניא מפרק ב' ועד אמצע פרק ו'. י"ז הפרקים הראשונים בספר התניא מניחים את היסוד לשיטת חב"ד, שיטת ההתבוננות. שיטה לפיה "תיקון המידות", השינוי המהותי הפנימי שאדם עובר נעשה על ידי התבוננות.

מה מניע את הרגשות ?
יש הסוברים כי הרגש הוא אוטומטי, או שמרגישים או שלא, אין לנו כביכול השפעה על מה נרגיש, זה תוצאה של הטבע שלנו והסביבה בה גדלנו.

אך אדמו"ר הזקן מסביר בפרק ג' בתניא כי בטבע של כל אחד מאיתנו, השכל הוא המנוע שמפעיל את הרגש. רגשות לא מגיעות סתם כך, הן תולדה של ההבנה וההתבוננות.

בפשטות, אי אפשר לאהוב משהו אם לא יודעים שהוא קיים, הרגש צריך מושא מסוים, המגיע מהתודעה. בעומק יותר, הכוונה היא שהשכל לא רק מספק מושא לרגשות, אלא יכול לקבוע מה נרגיש. האם נימשך לאותו מושא או נידחה ממנו.

כלומר, כאשר אנחנו מבינים שמשהו הוא טוב, אז אנחנו נמשכים אליו, וכאשר אנו מבינים שמשהו הוא רע אז אנחנו מתרחקים ממנו.

תפיסת עולם
במילים אחרות, הכל תלוי בתפיסת העולם שלנו, לפי תפיסת העולם אנחנו גם מרגישים ופועלים. ההתבוננות יכולה לעזור לנו לשנות את תפיסת העולם ואז בדרך ממילא נשנה את הגישה וכל מה שמסתעף ממנה.

פנימיות התורה כשמה כן היא, היא מדברת על הפנימיות ונותנת לנו את הזווית של פנימיות העניינים. במקרים רבים, בגלל מרוץ החיים אנחנו קולטים רק את הזווית החיצונית ועל ידי ההתבוננות הפנימית כל התפיסה יכולה להשתנות.

חינוך
כך גם לגבי חינוך. אם אנחנו רוצים לחנך את הילדים למעשים טובים, אפשר להתמקד רק במעשה, אך אם נצליח להסביר להם מה זה טוב ומה זה רע, זה ישפיע גם הלב שלהם שימשך לטוב ולא לרע, ואז ממילא זה ישפיע על המחשבות הדיבורים והמעשים שיהיו בהתאם.

כל כך פשוט ?
עד כאן תיארנו שיטה שנשמעת כפשוטה למדי. מבינים בשכל מה טוב ומה רע, ממילא הלב נמשך לדברים הטובים ונידחה מהדברים הרעים וממילא המחשבות, הדיבורים והמעשים הם בהתאם.

האם זה באמת כל כך פשוט ?
האם לפי זה, לאדם מעשן צריך רק להסביר שסיגריות מזיקות לבריאות וכבר הוא ידחה מהם ויפסיק לעשן? האם לפי זה צריך רק להסביר לגנב, שלגנוב זה דבר רע וכבר הוא יפסיק לגנוב ? כנראה שזה לא כל כך פשוט...

חומרי ורוחני
המאבק כאן הוא עמוק יותר. המאבק הוא בין החוש החומרי שלנו לבין החוש הרוחני, בין הצורה לחומר, בין הנפש לגוף, בין השכל לרגש.

את החוש החומרי אנחנו מרגישים מאוד חזק, נולדנו עם זה וקשה מאוד להתנתק מזה, את החוש הרוחני אנחנו מבינים, אנחנו יודעים בשכל שהוא שם אבל הרבה פחות מרגישים.

לא צריך להתבונן הרבה כדי להימשך לאכילת פיצה בשעה שעוברים ברחוב ליד פיצרייה, זה קורה אוטומטית. לא צריך להתבונן הרבה כדי ליהנות מחוויה גשמית, זה פשוט מרגיש לנו טוב.

אבל כדי ללכת אחרי הרוחני שבנו צריך להתאמץ. זה, כבר לא בא טבעי, כי אנחנו לא מרגישים את זה באופן טבעי. כדי להרגיש אהבת השם יש להתייגע, כדי להרגיש את היוקר שבעשיית טובה ליהודי אחר צריך "לעבוד" קשה.

לכן לא מספיקה ההבנה השכלית, יש צורך בדבר נוסף, יש צורך בהתבוננות.

אוכל בריא ואוכל טעים
כך אפשר לראות למשל בנוגע לאוכל. במבט ראשוני האוכל הטעים אינו בריא והאוכל הבריא אינו טעים. מאידך, ניתן לראות שישנם אנשים המעדיפים לאכול אוכל, שפחות ערב לחיך אך בריא יותר, עד כדי כך שלעיתים האוכל הבריא מרגיש להם כטעים יותר.

זוהי הנקודה, ההבנה כי האוכל הטעים אינו בריא וטוב לי, וההבנה כי האוכל הבריא הוא הנכון יותר יכולה להשפיע גם על רגש המשיכה הטבעי ואף על חוש הטעם.

ללמוד ולהתבונן
זהו החידוש של אדמו"ר הזקן על הבעל שם טוב, לא מספיק הלימוד הקצר והכללי של סודות התורה, לא מספיקה ההתלהבות הרגעית והקשר הטבעי לבורא. יש ללמוד פנימיות התורה בהרחבה, בהבנה ובהשגה, יש להשקיע זמן ולהתבונן בחומר הנלמד.

רק על ידי התבוננות אמיתית אפשר לפעול שינוי אמיתי ברגשות, להגיע לתיקון המידות המיוחל שבוודאי יביא לשינוי גם במחשבות, דיבורים ומעשים.

כעת נותר לנו להסביר מהי ההתבוננות, כיצד עושים אותה, ובמה מתבוננים.

זכויות יוצרים
קשה לרשום את זכויות היוצרים של שיטה זו על אדמו"ר הזקן, כיוון שהרמב"ם כותב בספרו ה"יד החזקה" בתחילתו דברים דומים מאוד. הא-ל הגדול והנורא, אומר הרמב"ם, מצווה לאהבו וליראה אותו, וכיצד יגיע לכך ? על ידי שיתבונן בגדולתו. כלומר גם לפי הרמב"ם ההתבוננות מעוררת את הרגש. גם בהלכות תשובה הוא חוזר על רעיון זה ושם מוסיף ואומר שכפי גודל הדעה כך גודל האהבה, כלומר הדעת משפיעה באופן ישיר על הרגש.

המדריך למתבונן
לפני שנסביר מהי התבוננות יש להבין קודם, מהו בכלל התהליך השכלי בנפש. הזכרנו קודם כי השכל מניע את הרגש, אך השכל עצמו מחולק לשלושה שלבים.

חב"ד – חכמה, בינה, דעת.

השלב הראשון בשכל הוא החכמה.

החכמה בניגוד למשמעותה בשפה של היום, אינה רק ידע, אלא היא השלב הראשון בתהליך השכלי. כאשר שומעים רעיון חדש, לומדים עניין חדש, בשלב הראשון קולטים רק את נקודת הרעיון באופן כללי, עוד לא קולטים את הפרטים שברעיון.

כיוון שקולטים רק את הרעיון משווים את שלב החכמה לברק.

מה קורה לאדם שנמצא באמצע היער בלילה, בחושך גמור ולרגע מבריק לו ברק בשמיים? לרגע אחד הוא רואה את כל הסביבה שלו בבת אחת, אבל ברגע שלאחר מכן הכל חשוך שוב. ייתכן מאוד כי לא יזכור כלום ממה שראה, זאת מכיוון שלא ראה את הפרטים אלא רק את כל התמונה באופן כללי. כביכול, הוא תפס רק את הנקודה ללא הפרטים, זהו שלב החכמה.

אם התהליך השכלי היה נעצר כאן הוא לא היה משפיע עדיין על הרגש, החכמה היא "רחוקה" מדי מהרגש כדי להשפיע עליו. עד שלא נרד לבינה ולפרטים הרגש לא יושפע.

השלב השני הוא שלב הבינה.

זהו השלב בו הנקודה הראשונית מתפתחת ואנו קולטים גם את הפרטים שבדבר. יורדים לעומק הרעיון ומשם יכולים ליצור ממנו גם משלים ודוגמאות, להקביל אותו לרעיונות אחרים להסביר אותו במילים פשוטות יותר.

הבינה היא שלב ההבנה, השלב בו אני יכול להסביר את הרעיון, את הפרטים שבו וכן את התמונה הכללית.

הבינה עצמה נחלקת לכמה שלבים. בשלב הראשון קולטים את הפרטים של הרעיון אבל בשלב הבא גם רואים את הרעיון כתמונה אחת שלימה. השלב האחרון בבינה הוא ההתבוננות.

התבוננות
שלב ההתבוננות הוא כאשר כבר קלטנו את נקודת הרעיון, הבנו את הפרטים, אנחנו יכולים להסביר אותו, גם למישהו שלא הכיר אותו קודם לכן כלל, במילים שלו. אנחנו יכולים להרכיב את התמונה השלימה של הרעיון מתחילתו ועד סופו, ועכשיו אנחנו עוצרים ומסתכלים על התמונה הזו. שלב ההתבוננות כבר מתחיל להזיז את הרגש, כיוון שהבנו והפנמנו את הרעיון, אנחנו כבר יכולים להרגיש רגש כלפיו.

השלב השלישי הוא שלב הדעת. הדעת היא גם חלק מההתבוננות. ישר אחרי שהתבוננתי בתמונה של הרעיון אני עכשיו שואל איך זה קשור אלי, איך הרעיון הזה נוגע אלי, מה זה משנה לי באופן אישי.

כאן כבר צריך יותר מהתבוננות רגילה, בפרט כאשר מדובר בהתבוננות בעניין רוחני. כדי להתגבר על החוש החומרי הטבעי, צריך "להתנתק" מהמציאות הרגילה שלי ו"להתמלא" ברעיון בו אני מתבונן, שיתפוס את כל כולי באותו רגע, כדי שאכן אוכל להרגיש. הדעת הופכת את ההבנה להרגשה.